יש התעוררות חיובית במדינה. הבחירות בארה"ב והשפעתן על ישראל, הבחירות בארץ והשפעתן על המשך חיינו. רשימות המועמדים מתחילות להתגבש ושחקנים חדשים נכנסים לזירה.
המחאה החברתית השפיעה ונתנה דחיפה לעשייה חברתית מחד ודחיפה פוליטית למארגנים מאידך – וכאן שורש כישלונה העיקרי.
קוסמטיקה ופוליטיקה ירכבו בבחירות הקרובות.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"הבחירות מוכרעות ע"י גברים ונשים, בעיקר משום שרוב האנשים מצביעים כנגד מישהו יותר מאשר בעד מישהו". (פרנקלין פ. אדמס)
"ממשלת העם, על ידי העם ולמען העם, לא תימחה מעל פני האדמה". (אברהם לינקולן)
העובדה שאנשים חדשים וטובים, מתנדבים למאמץ הבחירות כדי לשנות, לעזור, לתקן – היא מבורכת. תמיד קראנו לאנשים שיש להם מה לתרום, רוצים ויכולים לבוא ולהושיט יד.
אלא מאי – המצטרפים למפלגות קיקיוניות חדשות עם תאריך תפוגה רשום, עושים עוול לעצמם ולאלה שיבחרו בהם.
החכם לומד מניסיונו ומניסיון אחרים – הפיקח מיישם את זה. ניסיון העבר הפוליטי בארץ, מראה שמפלגות חדשות, גם אם יש להם כוונות טובות, נעלמות מהאופק עם התפוגגות שכרון השמחה של הסקרים הראשוניים או זמן קצר אחרי הבחירות.
ההיסטוריה של המפלגות הקטנות והחדשות – לא מנבאת טובות לעתיד, כמו שקרה בעבר למפלגות שבחלקן היו פרי מחאה ולא חזון פוליטי. ראה תמ"י, יחד, תחיה, מרכז, ד"ש, שינוי, צומת – קדימה.
המסקנה המתבקשת – מפלגות ללא שורשים, ללא עבר, ללא אידאולוגיה מוכחת, לא מחזיקות מעמד, מתפוררות, מתפוגגות ונעלמות מהזיכרון הקולקטיבי, פוליטי – ראה גורלם של ליפקין-שחק, יצחק מרדכי ורוני מילוא, ומפלגת המרכז שהקימו. ראה גם את 7 המנדטים של הגמלאים (שהיו כמחאה) כולל 28 מנדטים של קדימה – שבאו מעריקי הליכוד והעבודה בראשות אולמרט, ציפי לבני – פרס ודליה איציק. ומה יהיה גורלם עכשיו?
איפה הכסף
שאלה מצוינת ששאל יאיר לפיד עם כניסתו לפוליטיקה.
התשובה נמצאת בנבחריו
א. הוא עצמו.
ב. יעקב פרי (מהבנק והסלקום), קפלינסקי (בטר פלייס ומכוניות) וכו'...
יאמר מיד – לעשות כסף טוב, בדרכים לגיטימיות ובעבודה קשה, זאת לא עבירה ובוודאי לא בושה.
אבל להטיף מוסר לאחרים בנושא זה, זה כבר גובל בשחצנות ואולי בצביעות יתר.
יאיר לפיד – יצהיר על האג'נדה הפוליטית שלו באוניברסיטה/מכללת אריאל – כדי להראות למתנחלים שהוא לא נגדם, ולהראות לדתיים שהוא לא שונא אותם כאביו ז"ל.
יתירה מכך – גם הצהיר שהוא בעד השארת גושי ההתנחלויות הגדולים וירושלים המאוחדת כבירת ישראל.
והרי זאת גם המדיניות של הליכוד – אז למה להם פרטנר חדש לשאיפה זו – מה רע במקור במפלגה השורשית שהמתנחלים והתנחלות בדמה ובמורשתה.
"קדימה" – הולכת אחורה
מה חבל, מופז שקרא לאנשי הליכוד, במכתב מרגש "לא לעזוב את הבית" – ברח ממנו מיד עם פרסום המכתב, כדי לזכות במשרה ובשירי שלטון אצל אריק שרון. הצטרף לממשלה וברח ממנה במהירות האור.
מאיר שיטרית – איש ליכוד מנעוריו, איפה הוא עכשיו, מה מעשיו והישגיו – לא חבל?
לפי הסקרים העכשוויים – קדימה מתרסקת, חבל על אלה שיישארו שם בסוף ולא יחזרו למקורות שלהם, כמו הליכוד, קצת לש"ס ואולי גם לעבודה או יבחרו להיעלם מהמפה הפוליטית.
מפלגת העבודה
היתרון שלה לעומת החדשות הצצות והרוצות לנגוס בה – שהיא אוטנטית, שורשית ובעלת אורך נשימה.
החיסרון הגדול שלה – אג'נדה כלכלית "סוציאל-דמוקרטית", או בעברית פשוטה סוציאליסטית/קומוניסטית, שנכשלה כבר בעבר ועלולה להמית אסון כלכלי על ישראל, אם תתקבל ותבוצע. מנהיגות שפונה שמאלה ושמאלה – ומאבדת את המרכז האוטנטי, את מפא"י ההיסטורית שהיתה תמיד מרכז וקצת ימינה.
אזהרת מסע
מי שרוצה להצטרף לפוליטיקה, לתרום, להיאבק, לתקן – יבורך, אבל שיצטייד בעור של פיל, באגו נמוך, באיבוד כבוד אישי לעיתים קרובות, אבל אם יתמיד ויהיה עקבי – יכול להגיע להישגים.
לסיכום: החגיגה החלה. הסוקרים והיחצנים, הדוברים והמחייכים הפוליטיים, עושים קופה ע"ח הציבור והכסף שיכול ללכת למטרות טובות יותר, אך זה המחיר והעלות של משטר דמוקרטי.
הערות והרהורים בענייני דיומא ופוליטיקה:
1. כל הסקרים מנבאים, פריחת מנדטים ללפיד. מה המשותף בין יעקב פרי, אלוף שטרן, אלוף קפלינסקי, עופר שלח? האם כל הדמויות הנ"ל יקבלו את מנהיגותו הבלעדית של לפיד, בשל ניסיונו העשיר, הישגיו הפוליטיים, כלכליים וביטחוניים.
2. אולי בגלל התקנון הסטליניסטי/רודני של מפלגתו – המבטיח את מנהיגותו ל-15 שנים הבאות. אם כן – שיבושם להם.
3. מצביעי לפיד – תזכרו את הסרטון על לפיד "המתאגרף החובב" שנכנס לזירה ועף ממנה מוכה וחבול – תוך זמן קצר.
4. ש"ס המתחדשת עם מנהיגות א.א.א., על פי הוראותיו והנחיותיו של הרב עובדיה יוסף.
5. העובדה שדרעי הורשע, ריצה וחיכה 7 שנים כנדרש בחוק, רלוונטית רק לחילונים אבל לא לאנשי ש"ס. כי מרגע שהרב עובדיה נתן לו הכשר – הוא זכאי בעיניהם וראוי לצ'אנס נוסף.
6. איבט ליברמן כבר הצהיר שילך עם המחנה הלאומי בלבד. את המצווה השניה הוא עשה – כשעזר בקשריו אצל נשיא בלרוס, שקיבל לניתוח את ראש המוסד (לשעבר) מאיר דגן. וכך כבר זכה בשני ציונים טובים.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
